כיצד לטפל בהפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים?

כיום ידוע כי הפרעת קשב אינה נעלמת בחלוף הזמן, כך שרוב האנשים שחוו אותה בילדותם - יחוו אותה גם בחייהם הבוגרים. על אף האתגר, רבים מהם מצליחים לממש את כישרונותיהם ולהגיע לכדי הישגים מרשימים, אך לעומתם יש אחרים שנותרים אי-שם מאחור. ומה עושים? ליהיא טימור מסבירה

ליהיא טימור | מטפלת בתנועה ופסיכותרפיסטית

הפרעת קשב עלולה להשפיע לרעה על כל תחומי החיים, לרבות במישור המקצועי, הבין-אישי, הזוגי, הבריאותי והרגשי. נוסף עליה, לעיתים נלוות תופעות שכיחות כמו דיכאון וחרדה, אשר כשלעצמן מצריכות טיפול מתאים.

הטיפול שאותו אני מציעה למבוגרים עם הפרעות קשב משלב כמה תחומים וכלים טיפוליים שאותם רכשתי במרוצת השנים. חלקו הראשון של הטיפול כולל היכרות מקיפה עם המטופל, כמו גם למידה על האופן שבו הפרעת הקשב משפיעה עליו באופן אישי ומעיבה על איכות חייו. בשלב הבא אני מתאימה ובוחרת יחד איתו את סוג הטיפול המתאים ביותר עבורו. במקרה של מטופלים השרויים במצב רגשי קשה, אני מאמינה כי נחוץ טיפול תמיכתי-רגשי כמו פסיכותרפיה, בשילוב כלים טיפוליים מעולם הטיפול בתנועה והמיינדפולנס. בעזרת אלה, יוכל המטופל לצאת למסע שבמהלכו יחזק את האמונה ביכולותיו ויכיר בערך העצמי הרב הטמון בו.

מטופלים רבים הסובלים מהפרעות קשב מגיעים אליי עם תחושת ערך עצמי ירוד מאוד, המלווה בדיכאון ובחרדה - וזאת בשל הקושי הכרוני להתמיד ולהצליח במשימות החיים השונות. כחלק מתהליך הטיפול, אנחנו עובדים על לקבל ולאהוב את החיים בדיוק כפי שהם - עם הפרעת הקשב. זאת, מתוך הבנה כי המגבלה לא תיעלם, אולם קיימות דרכים מועילות להתמודד עימה.

בשלב השלישי, לאחר שהמטופל אגר כוחות נפשיים לנקיטת פעולה - אנו מקיימים תהליך של למידה מחדש באשר לאופנים שיש באפשרותו להתמודד עם הפרעת הקשב, וזאת תוך התאמה אישית לצרכים וליכולות של כל מטופל ומטופל.

ההבדלים בין הפרעות קשה וריכוז אצל ילדים לעומת מבוגרים

תסמיניה של הפרעת הקשב עשויים להתבטא באופן מעט שונה אצל מבוגרים בהשוואה לילדים. בדרך כלל, סימפטומים התנהגותיים הקשורים להיפר-אקטיביות ואימפולסיביות המאפיינים את תקופת הילדות, נחלשים או מתעדנים בחלוף הזמן, ולעיתים אף מומרים לחוסר שקט פנימי, רגזנות, דיבור או פעילות יתר, שעלולים להתיש את הסובבים.

מנגד, קיימת השערה כי תסמינים הקשורים ליכולת להתרכז, להקשיב ולהתארגן - מחמירים עם השנים או נהפכים לבולטים יותר, בשל הצורך להתמודד עם ריבוי משימות בחיים הבוגרים. עוד ידוע כי לסביבה השפעה על המידה והתדירות של הופעת התסמינים; כך למשל, סביבה בטוחה ומקבלת יכולה לתרום להיחלשות התסמינים, בעוד שסביבה שיפוטית עלולה להחריף אותם. כמו כן, אופי עיסוקו של האדם ומידת העניין שהוא מגלה כלפיו משפיעים מאוד על יכולות הקשב, הריכוז והסבלנות שלו. באופן כללי, אפשר לומר כי מבוגרים רבים מפתחים עם השנים דרכים יצירתיות, המאפשרות להם להתמודד באופן מועיל עם קשיי הקשב והריכוז שהם חווים, ואף לחוות הצלחה. לעומתם, יש לא מעט מבוגרים שתסמיני ההפרעה מסבים פגיעה משמעותית ונרחבת באיכות החיים שלהם, עד כדי קושי לנהל חיים עצמאיים מבחינה כלכלית או קושי לקיים חיי זוגיות נאותים. לעיתים, מדובר בתחושת פגיעות עמוקה, שהחלה להיבנות כבר בתקופת הילדות.

התסמינים של הפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים

אלה מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים: תסמינים הקשורים בקושי לנהל קשב, תסמינים הקשורים להיפר-אקטיביות ותסמינים הקשורים לאימפולסיביות. ייתכן שאצל האחד יופיעו כל שלושת סוגי התסמינים, ואילו אצל האחר יופיעו רק חלק מהם.

בקבוצת התסמינים הראשונה (קושי בניהול קשב) נכללים קשיים הקשורים בניהול זמן, ביכולת להתרכז בפרטים או במשימות, בנטייה להתחיל משימות בלי לסיימן, נטייה לדחיינות, קשיי זיכרון, קושי בסדר, ארגון, תכנון וביצוע ועוד. בקבוצת התסמינים השנייה (הקשורה להיפר-אקטיביות) נכללות התנהגויות המשקפות תזזיתיות, חוסר שקט פנימי ונטייה לפעלתנות יתר, ואילו בקבוצת התסמינים השלישית והאחרונה (הקשורה לאימפולסיביות) נכללות התנהגויות המשקפות חוסר סבלנות או קושי בהשהיית תגובות - כגון נטייה להיכנס לדברים של אחרים, נטייה לעקוף בכביש, נטייה להתעצבן בקלות, קושי לרסן דחפים ועוד. מכלול אלו מביאים את האדם לכדי קושי להתמיד במקומות עבודה, קושי בקבלת מרות ואף קשיים בתחום החברתי והזוגי.

כך תתמודדו

המלצתי הראשונה לכל אדם החושד בכך שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז על-פי התסמינים המתוארים מעלה - היא קודם כל לפנות לאבחון, במטרה לאשש או להפריך את השערתו. על סמך זאת, בשלב הבא יתאפשר לדייק ולהתאים עבורו את אופני הטיפול וההתמודדות.

אם הפרעת הקשב אינה מסבה לאדם קושי של ממש בתפקוד היום-יומי - אין כל צורך באבחון או בטיפול. לעומת זאת, כאשר מורגשת פגיעה תפקודית נרחבת, המשתקפת בין היתר בפגיעה בהישגים אישיים, מקצועיים או אקדמיים - מומלץ לא להשתהות ולפעול על מנת להשיג שיפור והקלה.

חלק מהסובלים מהפרעת קשב יוכלו להסתפק בטיפול תרופתי לפי הצורך, בעוד שהמתמודדים עם חוסר ערך עצמי יוכלו להיתרם רבות מאימון אישי או מטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, המותאמים לצורכיהם. לאלה הסובלים מהפרעת קשב המשולבת עם דיכאון או חרדה - אני ממליצה על טיפול רגשי מעמיק יותר, לפני שהם פונים לטיפול התנהגותי.

טיפול תרופתי מותאם יכול להיות אפקטיבי אף הוא ולתרום להעלאת תחושת המסוגלות והערך העצמי, אולם לדעתי הוא אינו תחליף לטיפול הרגשי, משום שהוא נועד לתת מענה לסימפטומים ולא לבעיה עצמה, ומה גם שהשפעתו מורגשת אך ורק כל עוד האדם ממשיך ליטול אותו.